הגשת תלונת שווא במשטרה כנגד אדם אחר, זו עבירה פלילית הן מבחינת דיני העונשין והן מבחינת חוק איסור לשון הרע.
הוצאת דיבה איננה רק עוולה אזרחית אלא גם עבירה פלילית, אשר דינה שנת מאסר.
כאשר אדם מגיש תלונה למשטרה שאין בה ממש, הוא מבצע עוולה של הוצאת דיבה והנזקים שהוא עלול לגרום במעשה זה, הם גדולים וחמורים.
בתי המשפט מכירים בכך כי תלונת שווא, אשר הובילה להליכי חקירה מיותרים שלא הייתה להם כל הצדקה, היא ברת פיצוי.
על כן, אם נפגעתם מהגשת תלונה שקרית נגדכם, אם נגרם לכם עוול, לעסק, למוניטין האישי והמקצועי שלכם, תוכלו להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה.
ראוי וחשוב להטיל אחריות על מתלוננים שכאלו, אשר גרמו לנזק לאדם חף מפשע ולא פחות חמור מכך, טרטרו מערכת שלמה, בשל יצר נקמנות קטנוני.
תלונות שווא של בני זוג
בני זוג אשר נמצאים במהלכו של הליך גירושין, נוטים לעיתים להגיש תלונות כוזבות במשטרה, זה על זו, במטרה להטריד את הצד השני ולזכות ביתרון כלשהו בהליך הגירושין.
הוצאת דיבה שכזו, עלולה לגרום לנזק רב מאוד ולפגוע לא רק בבן הזוג נגדו הוגשה התלונה, אלא גם בילדים, אשר נחשפים להתנהגות זו של ההורה המתלונן.
המשטרה נאלצת להתמודד במקרים רבים עם תלונות שווא של נשים הטוענות לאלימות מצד בן זוגן, בניסיון להרחיק את בן הזוג מהבית, כאשר לא נשקפת להן כל סכנה.
כאשר שמו של אדם נקשר עם אלימות, הנזק שנגרם לשמו הטוב, הוא בלתי הפיך וזהו מקרה חמור מאוד של הוצאת דיבה.
חשוב לציין כי תלונות שווא מוגשות גם על ידי גברים, אשר מנסים לזכות ביתרון כלשהו על פני בת הזוג, בעת הליך גירושין.
הוצאת דיבה – הדין הנוהג
חוק איסור לשון הרע הוא הקובע את הדין לגבי הוצאת דיבה ולשון הרע. החוק מתעתד לאזן בין חופש הביטוי, זכות בעלת חשיבות עליונה, בכל חברה תקינה, לבין זכותו של אדם לשמו הטוב.
הוצאת דיבה היא פגיעה חריפה מאוד בשמו הטוב של האדם וכאשר מדובר על תלונות שווא במשטרה, הנזק שנגרם הוא חמור ביותר.
האם יש להוכיח את הנזק שנגרם עקב הוצאת דיבה, כדי לקבל פיצוי כספי?
חוק איסור לשון הרע, מאפשר לקבל פיצוי גם ללא הוכחת נזק, כאשר למעשה, כל שיש להוכיח הוא את קיומו של פוטנציאל הפגיעה.
כמו כן, בית המשפט בודק את הפגיעה או את הפוטנציאל שלה דרך מבחן האדם הסביר, קרי, האם כל אדם סביר בסיטואציה דומה, היה נפגע.
אך אין ספק כי במקרים של הוצאת דיבה, עקב תלונת שווא במשטרה, הנזק ברור למדי אך אם קיים קושי להוכיח אותו, יכול התובע לקבל פיצוי כספי של עד 50,000 ש"ח, גם ללא הוכחת נזק.
כאשר אדם נאלץ להעדר ממקום עבודתו או מלימודיו, על מנת להיחקר במשטרה, הנזק שנגרם לו, הוא ברור וחד משמעי.
חוק לשון הרע – סעיפים מרכזיים
האיסור על הוצאת דיבה, נקבע למעשה בחוק איסור לשון הרע. החוק מקיף ונועד להכיל מספר רב של מקרים. על כן, סעיפיו מנוסחים באופן כללי, על מנת למלא את ייעודו, בהגנה מפני לשון הרע ומקרים של הוצאת דיבה.
להלן, מספר סעיפים מרכזיים של החוק:
1. הגדרת המונח : לעניין חוק לשון הרע, המונח לשון הרע, כולל גם הוצאת דיבה. החוק שומר על הגדרה רחבה מאוד של המונחים בקובעו כי לשון הרע היא כל דבר אשר פרסומו, הוא בעל פוטנציאל לפגוע.
הפגיעה יכולה להיות בכל מישורי החיים: בפרנסה, במשלח היד, בגילו, בנטייתו המינית של האדם וכולי.
2. צורות הפגיעה : אמירה פוגענית אינה חייבת להיות בכתב או בעל פה, היא יכולה להיות בפסל, בצילום, בציור וכדומה. לפיכך, מכיר חוק איסור לשון הרע, בכל דרכי ההתבטאות האפשרויות. התנאי היחיד הוא כמובן פרסומה ברבים של ההתבטאות.
3. קבלת פיצוי כספי : במקרים מסוימים של הוצאת דיבה, כמו תלונת שווא במשטרה, ייתכן וקל יותר לאמוד את הנזק שנגרם לאדם נגדו הוגשה תלונת השווא. אולם, במקרים רבים אחרים, יש קושי רב לכמת את הנזק.
בשל כך, נחקק סעיף הפיצוי ללא הוכחת נזק, במסגרת החוק, כדי לאפשר לנפגעים לקבל פיצוי, גם כאשר לא ניתן או יש קושי גדול להוכיח את הנזק. בעידן הרשתות החברתיות, מקבל סעיף זה חשיבות גדולה יותר מתמיד, לאור הקושי באיתור מוציאי דיבה פוגעניים.
הקשר בין תלונת שווא לבין הוצאת דיבה הוא ברור וחד משמעי. הגשת תלונה שקרית נגד אדם אחר, מהווה הוצאת דיבה, אשר עלולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים לשמו הטוב של האדם נגדו הוגשה התלונה.
לקריאה נוספת: גירושין ככלי מכוער להוצאת דיבה בין בני זוג >>
